נתן סיסאי ואח' נ' שדרקום בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא:

פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר נתן סיסאי (להלן: "התובע") נגד חב' שדרקום בע"מ (להלן: "הנתבעת") ובעליה ה"ה שי ורינת רוזנפלד (להלן: "הנתבע" ו"הנתבעת 2", בהתאמה) ותביעה שכנגד של הנתבעת.

את התביעה הגיש התובע בחודש מרץ 2009. כתב תביעה מתוקן הוגש לבית הדין בחודש ינואר 2010.

בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים, גמול בגין העסקה בשעות נוספות ובזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הבניה והעבודות הציבוריות. סה"כ ביקש התובע לחייב את הנתבעים יחד ולחוד, בסכום כולל של כ-174,000 ₪.

בתביעה שכנגד טענה הנתבעת, התובעת שכנגד, כי התובע, הנתבע שכנגד, חייב בפיצוי על נזק שנגרם לה כתוצאה מעזיבתו את מקום העבודה והקמת עסק מתחרה המבוסס על עובדי הנתבעת (אשר התפטרו מעבודתם יחד איתו) ולקוחותיה. בהתאם ביקשה הנתבעת בתביעה שכנגד, לחייב את התובע בפיצוי בסכום של 200,000 ₪.

את הדיון בפסק הדין נפתח בהצגת הצדדים ועילות התביעה; משם נפנה לדיון בתביעת התובע על עילותיה השונות; את פסק הדין נסיים בבירור התביעה שכנגד.

הצדדים:

1.התובע, מר נתן סיסאי, תושב קריית גת, עבד אצל הנתבעת, חב' שדרקום בע"מ, מיום 13.1.02 ועד ליום 1.4.08.

הנתבעת, חברת שדרקום בע"מ, הינה חברה בע"מ העוסקת בשירותי אחזקה והתקנה של אנטנות לחברות תקשורת סלולאריות.

הנתבע 1, מר שי רוזנפלד, הינו בעל מניות והמנהל בפועל של הנתבעת.

הנתבעת 2, הגב' רינת רוזנפלד, הינה רעייתו של הנתבע 1, ובעלת מניות בנתבעת.

התביעה:

2.כתב התביעה מורכב משלושה ראשים. הראש האחד, הטענה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, על אף שיחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו מיוזמתו, מהנימוק כי ההתפטרות היא בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. הראש השני, תביעה להפרשי שכר במסגרתה טען התובע, כי לא שולם לו גמול על העסקה בשעות נוספות כדין. האחרון, זכויות הנתבעות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הבניין בעבודות הציבוריות; ובכלל זה, פיצויים על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה והפרשים על תשלום קצובת הבראה בחסר.

על פי כתב התביעה יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 בחיוביה של הנתבעת, מכוח היותם בעלי המניות והמנהלים של הנתבעת.

3.במסגרת התביעה לפיצויי פיטורים טען התובע כי התפטר על רקע הרעה מוחשית בתנאי העבודה, שקיבלה ביטוי במהלך חד צדדי בחודש מרץ 2007 במסגרתו הופחת שכרו ב-500 ₪ לחודש, חרף מחאתו; ובנסיבות בהן אין לבקש ממנו להמשיך בעבודתו בנתבעת, לאחר שבמהלך השנים לא שילמה לו הנתבעת גמול על העסקתו בשעות נוספות כדין. בנסיבות אלה טען התובע, כי יש לראות את ההתפטרות כפיטורים ובהתאם ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, בסכום של 33,448 ₪.

4.בתביעה להפרשי שכר על העסקה בשעות נוספות, טען התובע כי תפקידו בנתבעת כלל את איסוף צוות העובדים בתחילת יום העבודה ופיזור הצוות בסוף יום העבודה. מכאן גורס התובע, כי הוא זכאי לשכר עבודה על פרק הזמן שמרגע יציאתו את הבית ועד לחזרתו לביתו בסוף יום העבודה.

על בסיס האמור לעניין תיחומו של יום העבודה של התובע, והרישום ביומני העבודה מספטמבר 2002 ועד חודש אפריל 2008 - טען התובע כי בפועל לא שולם לו גמול העסקה בשעות נוספות, על מלוא השעות בהן עבד.

התובע הוסיף, כי גמול בגין העסקה בשעות נוספות אשר שולם בפועל, שולם על בסיס תעריף מוטעה ומופחת של שכר שעה (כמפורט בפרק הדן בהפרשי שכר).

לאור האמור ביקש התובע בתביעתו, לחייב את הנתבעת בהפרשי שכר על אי תשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום של 110,498 ₪.